"נשענתי על הסלע דקות ארוכות. בהדרגה הבכי נחלש והרגשתי איך לאט לאט גם הפחד מרפה מהגוף. כשקמתי מהאבן הרגשתי קלילה יותר. פתאום מצאתי את עצמי רוקדת על קצה ההר, משוחררת".
אישה באמצע חייה עוצרת. במקום להיכנס למסלול טיפולים מוכר וידוע מראש, היא בוחרת בדרך אחרת: אורזת תיק ויוצאת לבדה לצעוד בשביל ישראל.
זהו מסע רגלי לאורכה של הארץ אך לא פחות מכך, זהו מסע פנימי של הקשבה, ריפוי והתעוררות. בַּשביל היא כותבת, מתבוננת, שוהה בשקט, פוגשת נופים משתנים, חיות בר, שמיים זרועי כוכבים ואנשים מזדמנים – כל אחד מהם משמש מראה עדינה לדרך שהיא עושה אל עצמה.
בכנות ובפשטות אילת שנהב מספרת לנו על הילדה שהייתה, על הבחירות הלא-מקובלות שעיצבו את חייה,ועל הקול הפנימי שליווה אותה תמיד, גם כשבחרה ללכת מחוץ לתלם. דרך ההליכה נפרש סיפור חיים של אישה שלמדה להקשיב לאינטואיציה, לאומץ ולרצון הנשמתי, ובוחרת בהם שוב ברגע של משבר והזדמנות .
זהו ספר על ריפוי שמציע נוכחות, אהבה וקבלה עצמית. הוא מדגים איך חיבור לטבע הופך למרחב מרפא, הוא מספר על יצירה ככלי הישרדות, ועל היכולת האנושית לבחור מחדש – גם באמצע החיים.
המילים של אילת שנהב ספוגות באהבת החיים, בעוצמת הרוח ובהשראה שקטה, והן מזמינות את הקורא להרחיב את זווית המבט על אתגרי חייו ולשאול :איפה עובר השביל הפרטי שלי, ומה יקרה אם אעז לצעוד בו? שגית אמת, עורכת ומלווה